אחת הבעיות הגדולות איתן התמודדתי בשילוב של תמיר בבית הספר,
הייתה ההתנגדות ההולכת ונשנית שלו ללכת לבית הספר. ההשקמה בבקרים נהייתה לסיוט,
והייתי חייבת ממש "לגרור" אותו לבית הספר. מה שגרם לי לעצב רב יותר,
היה המבט שלו כשחזר הביתה, שאמר הכל.
לשמחתי, עברנו בשנה שעברה להרצליה, ורשמתי את תמיר לבית ספר חדש,
הפועל תחת הרפורמה אופק חדש. תמיר הגיע עם הרבה התנגדות, וגם אני הייתי סקפטית לגבי המשמעות האמיתית של הרפורמה.
להפתעתנו – מצאנו את המורים בבית הספר החדש רגישים, נחמדים ומסבירי פנים,
שלא כמו הפרצופים הזעופים שראיתי בכל בוקר בבית הספר הישן. לאחר מכן הבנתי שאחת הסיבות לכך היא התנאים, השכר והשינוי המשמעותי שהביאה איתה הרפורמה לבית הספר, והמוטיבציה המחודשת שנחלה שם.
המורים הבינו את התנגדותו של תמיר, והחלו לשלב אותו בקבוצות קטנות ולהשלים עימו חומר שהחסיר. בנוסף, המחנכת דיברה איתו מספר פעמים באופן אישי על ההתנגדות שלו להגיע לבית הספר, ויצרה איתו קשר אישי שהיה כל כך חסר לו במערכת.
לפני כשלושה חודשים המורה הכריז על "פיקניק בשעת כתה" ובו כל אחד הביא מאכל מהבית וכולם אכלו את המטעמים יחדיו בחצר בית הספר. באותו יום אלון הרגיש לא טוב והיה לו חום. למרות שלא רציתי שילך לבית הספר באותו יום ולקחתי לעצמי יום חופש מהעבודה, הוא התעקש ללכת, וציידתי אותו בתרופה, דרכי ההתקשרות עימי והבטחה לדבר עם המחנכת בכל בעיה...אבל שאלו יהיו הצרות שלנו...
שלום. שמי אמיר, ואני אבא לאלון שלומד בבית ספר הפועל תחת "אופק חדש". למרות שמצבי הכלכלי לא מאפשר הרבה מותרות, התרגלתי לשלם עבור מורים פרטיים לאלון, כדי שיוכל לקבל את החינוך הטוב ביותר ולהתמיד בלימודים. בכל פעם שנוסף למערכת מקצוע לימוד חדש, הבנתי את רוע הגזירה וציפיתי לגרוע מכל.
כשהגיעו להסביר על רפורמת אופק חדש, הייתי (כמו שנאמר בפרסומת המפורסמת), סקפטי.
לא חשבתי שבית הספר – תחת רפורמה כלשהיא, יוכל לתת מענה אמיתי לצורך התלמידים המתקשים. אבל עם הסקפטיות – החלטתי לנסות.
שלחתי את בני לשיעורים הפרטניים שהגיעו לבית הספר עם תוכנית "אופק חדש",
אך לא הפסקתי את השיעורים הפרטיים של אלון – לא רציתי לקחת סיכונים.
לאט לאט הגיעו "דיווחים" מבני על התקדמות בחומר בקבוצות הפרטניות בבית הספר,
ואלון נבחר כמצטיין והגיע לתוכנית ההצטיינות בבית הספר.
כחודשיים לאחר שהתחיל ללמוד במסגרת השיעורים הפרטניים, אחד המורים הפרטיים (מהמוערכים עליי ביותר) התקשר עם בשורה משמחת: בשיעור האחרון גילה כי אלון בקיע בחומר, ולא נדרש לשיעורים נוספים. הכנות הפתיעה גם אותי, וגרמה לי, בהחלטה משותפת ואמיצה עם אלון להפסיק את השיעורים הפרטיים.
לשמחתי – אלון רק נהנה מהעובדה שאינו צריך ללכת למורים הפרטיים,
ומנצל את הזמן לשחק עם חברים ולבלות איתם. אני יכול להשקיע יותר בדברים אחרים,
ולתת לאלון יותר.
ההתקדמות של אלון כל כך מרשימה, שאני משוכנע שבעוד כמה שנים – לא יצטרך אף מסגרת תמיכה, ויוכל להתמודד בהצלחה עם כל אתגר לימודי וחברתי שהוא.
שלום לכולם. מאז נחתם הסכם "אופק חדש", אני עדה למגוון ביקורות על התוכנית,
מחאות ומאמרים נגדיים. אני לא רואה בזה כל רע! למרות שאישית, נחשפתי לצדדים החיוביים ביותר של התוכנית, כאמא לילד בכיתה ד' הלומד באחד מבתי הספר המפעילים את התוכנית, ואיני מסכימה עם הביקורת – זוהי זכותם המלאה של המורים וההורים לכתוב כדעתם.
על דבר אחד אני לא מוכנה לשמוע, וזהו ניצול של מערכת המשפט לאינטרסים אישיים בצורה מחפירה ומזלזלת. ניצול שכזה, נראה במאבק המשפטי המתנהל כנגד תוכנית "אופק חדש".
אותו מאבק, המתנהל מאחורי הקלעים על ידי אנשי ארגון המורים, נועד כדי לעכב ולשבש את קיום והגדלת התוכנית, למרות הצלחותיה בפועל, בטוענות שונות שיתבררו עם הזמן כלא נכונות ואף שקריות.
תודה לאל, ישראל היא מדינה דמוקרטית, ולמרות הבעיות שלה – מצליחה להציע מגוון דרכים להתמודדות עם בעיות. מורים שחוו בעיות יכלו לפנות להסתדרות המורים, למשרד החינוך, לתקשורת ולאמצעים שונים. אם היה מקרה שדרש טיפול משפטי – גם זאת דרך להתמודדות.
אבל כאשר ארגון המורים, שבמקום לראות את התוכנית, ללמוד וליישם עבור מוריו,
בוחר לפעול ולחבל ברפורמה הראויה של הסתדרות המורים, זהו מעשה שלא אוכל לעבור עליו בשקט.
היה חשוב לי לכתוב מאמר זה כדי להגיע לאותם אנשים שלא נחשפו להרבה חומר או נוגעים אישית להסכם – ולהבהיר: אפשר להגיד הרבה דברים על הרפורמה, אפשר לקבל או להתעלם מהתוצאות שמגיעות כל הזמן מהרפורמה בגזרות שונות, אפשר לנסות ולשנות את החסרונות, אבל חשוב לראות הכל מזווית הראיה הנכונה: המאבק המשפטי המתנהל נגד תוכנית אופק חדש הוא לא מוצדק,
ומיועד להסיט את עיני הציבור מחוסר המעשה של ארגון המורים.
אומרים שיש שתי דרכים לעשות עצמך גדול יותר:
להקטין את האחר, או לגדול בעצמך.
מהנסיון שלי – רק אחת מהדרכים עובדת באמת.
ממש בימים הללו נחתם שיתוף פעולה מקצועי בעל חשיבות גדולה בין שני ארגוני העובדים מהגדולים במשק הישראלי: הסתדרות העובדים הכללית החדשה ו
כדי למנוע בלבול – כל אחד מהגופים ישמור על עצמאות מוחלטת, ועל כל מוסדותיו האוטונומיים. בעבר (בשנים 1950-1997) הייתה הסתדרות המורים חלק מן ההסתדרות הכללית, אך שיתוף פעולה זה אינו בא כדי לחזור אחורה, אלא נחתם דווקא עם הפנים לעתיד.
ההסכם יוצר, כפי שנכתב, תמיכה הדדית בין שני הגופים הגדולים במשק – אחד בשני.
הסתדרות העובדים הכללית, בראשות מר עופר עיני תיתן גיבוי מלא ומקיף לכלל המאבקים של המורים בנושאי שכר, תאי עבודה, בטחון סוציאלי וקידום מעמד המורה וזכויותיו. הסתדרות המורים, בראשות מר יוסי וסרמן, תקבל על עצמה שיתופי פעולה עם הסתדרות העובדים בזמן סכסוכי עבודה, לקיים הסכמי שכר כלל ארציים וכו'.
ייתכן ובעתיד יצטרפו ארגוני עובדים חדשים לקואליציית זכויות העובדים בישראל, ביחד עם הסתדרות המורים והסתדרות העובדים הכללית הנמנים עם מייסדיה וראשיה.
כמו כל דבר חדש – סביר שיתקבל בחשדנות או ספקנות. בשנים האחרונות נראים יותר ויותר הוכחות לכך שהסתדרות המורים והעומדים בראשה עובדים באופן מקצועי ורציני. כל פעולה שעשו נבחנה ממחויבות אמיתית למורים ועובדי ההוראה. בצורה זו פעלו תוך התנגדות נחרצת לדו"ח דברת, ובהובלת הסכם "אופק חדש" המיושם בהצלחה מרובה.
גם במקרה זה פעלו ראשי הסתדרות המורים באותו אופן. לאחר שיקולים ובחינה תוך הקפדה על כל מילה ותו בהסכם – נחתם ההסכם המשמעותי שצפוי לעשות שינוי חשוב לטובת כולם.
