נאוה מהרצליה: כשתמיר רוצה ללכת לבית הספר

אחת הבעיות הגדולות איתן התמודדתי בשילוב של תמיר בבית הספר,

הייתה ההתנגדות ההולכת ונשנית שלו ללכת לבית הספר. ההשקמה בבקרים נהייתה לסיוט,

והייתי חייבת ממש "לגרור" אותו לבית הספר. מה שגרם לי לעצב רב יותר,

היה המבט שלו כשחזר הביתה, שאמר הכל.

לשמחתי, עברנו בשנה שעברה להרצליה, ורשמתי את תמיר לבית ספר חדש,

הפועל תחת הרפורמה אופק חדש. תמיר הגיע עם הרבה התנגדות, וגם אני הייתי סקפטית לגבי המשמעות האמיתית של הרפורמה.

להפתעתנו – מצאנו את המורים בבית הספר החדש רגישים, נחמדים ומסבירי פנים,

שלא כמו הפרצופים הזעופים שראיתי בכל בוקר בבית הספר הישן. לאחר מכן הבנתי שאחת הסיבות לכך היא התנאים, השכר והשינוי המשמעותי שהביאה איתה הרפורמה לבית הספר, והמוטיבציה המחודשת שנחלה שם.

המורים הבינו את התנגדותו של תמיר, והחלו לשלב אותו בקבוצות קטנות ולהשלים עימו חומר שהחסיר. בנוסף, המחנכת דיברה איתו מספר פעמים באופן אישי על ההתנגדות שלו להגיע לבית הספר, ויצרה איתו קשר אישי שהיה כל כך חסר לו במערכת.

לפני כשלושה חודשים המורה הכריז על "פיקניק בשעת כתה" ובו כל אחד הביא מאכל מהבית וכולם אכלו את המטעמים יחדיו בחצר בית הספר. באותו יום אלון הרגיש לא טוב והיה לו חום. למרות שלא רציתי שילך לבית הספר באותו יום ולקחתי לעצמי יום חופש מהעבודה, הוא התעקש ללכת, וציידתי אותו בתרופה, דרכי ההתקשרות עימי והבטחה לדבר עם המחנכת בכל בעיה...אבל שאלו יהיו הצרות שלנו...